קובי וקנין ושאול עזר

בקורס יסודות אנחנו משלבים גם אימפרוביזציות, מה זאת אומרת משלבים, זה על גדר חובה, אימפרוביזציות או בשמן העברי התקני (אלתורים) זה החלק אולי הכי חשוב עבור שחקן תיאטרון, ואגב גם בחיי היום יום שלנו, כמה פעמים קרה לנו מקרה שלא זכרנו מה להגיד ואז מצאנו את עצמנו מחרטטים משהו, שבעצם מבלי להתכוון אילתרנו משהו שעזר לנו באותו הרגע וגיבה את מה ששכחנו להגיד, תחשבו על זה ששחקן עומד על במה אחרי כמה חודשים טובים של חזרות כשהוא יודע בעל פה את כל הטקסטים שלו, והוא שוחה בהם בצורה פנומנלית, ומה לעשות פתאום על הבמה הוא מקבל ״בלאקאווט״ (שכחה) ולא זוכר את הטקסטים שלו בכלל, מה יעשה קהל שלם ששילם את מיטב כספו כדי לצפות בשחקן הגדול הזה שעומד מולם ומפליא בהם את יכולות המשחק שלו? פה מגיעה הגדולה של השחקן, יכולת האלתור שלו, אותה אימפרוביזציה שעליה לומדים הרבה בקורסים למשחק ובבתי ספר למשחק, היכולת לאלתר ולהציל את עצמך על הבמה מול מאות אם לא אלפים, ולא לתת לקהל להרגיש בכלל שטעית, ששכחת, שלא זכרת כלום אבל אתה מצליח לאלתר על הבמה עד שאחד השחקנים מזכיר לך בדרך משחקית, או שהלחשן לוחש לך על הבמה, או שאתה זוכר לבד וממשיך מכאן הלאה כאילו כלום לא קרה